תָּמִיד יָכֹלְתִּי לִרְאוֹת אֶת הַדֹּפֶק שֶׁלִּי. פֹּה בַּשֶּׁקֶט שֶׁל הַמִּדְבָּר הִצְלַחְתִּי גַּם לִשְׁמֹעַ אוֹתוֹ. רַעַשׁ שֶׁל תֻּפִּים רְחוֹקִים אוֹ דַּהֲרוֹת סוּסִים בְּהִלּוּךְ אִטִּי. הִסְתַּכַּלְתִּי עַל הַתְּנוּעוֹת בְּיַד יָמִין, הִקְשַׁבְתִּי לְקוֹלוֹת בְּאֹזֶן שְׂמֹאל, וְהַקּוֹל הִסְתַּנְכְּרֵן.
כְּמוֹ אָז, אִישׁ אֵינוֹ שׁוֹאֵל. אֵין צֹרֶךְ. אִם אֶשָּׁאֵל, אֶעֱצֹר, אֶחֱשֹׁב, אֲחַשֵּׁב, אֲהַסֵּס, אֲפַסְפֵס. נוצר בסדנת כתיבה במדבר עם לילך גליל כיפור 2022
יש לי מיליםורצון לכתובאבל אין השראה.הקירות סוגרים עליונותנים לי ביטחון.אם אצאהמילים יברחוולא אזכור מה רציתי לכתוב.אם אצאהמוכר ישתנהואולי יבואו מילים אחרות.
במעבר בין עולם אחד לעולם אחר,יש תקופהשל שהות בשטח הפקר.זמן כזה של לא כאן ולא שם.לעזוב את המוכרועדיין לא להגיע לחדש.לראות את שניהםממרחק,ולא להשתייךלאף אחד.זה שמאחור כבר לא נגיש וכל כך מוכרוהשני במרחק נגיעה וזר.
05/11/2018 לפעמים אני צריכה להמציא דברים. זה לא שאני לא יכולה, אבל אני מעדיפה שלא. כי כדי להמציא אני צריכה לעבור לעולם אחר, ובעולם ההוא אין זמנים, ואין מטרות מדויקות. יכולים לקרות שם המון דברים, שלא בהכרח מקדמים את מה שרציתי מראש להמציא. וכשאחזור משם, לא בטוח אזכור, ולא בטוח שאצא עם תוצאות של מה שנכנסתי להשיג.… להמשיך לקרוא להמציא או לא להמציא
לפעמים מרוב עומס מתפשטת לה עייפות. העיניים לא מוצאות מנוחה המוח על פול גז בניוטרל והעייפות חודרת לעצמות עד שכל הגוף מותש ואין אפשרות להמשיך, רק לאפשר לעפעפיים לשחרר לעזוב וליפול לחסום לעצום להוריד מסך ולתכנן מסלול מחדש.
27/01/2018 מפחיד אותי לרצות מישהו שלא ירצה אותי. מפחיד אותי להרגיש. כי זה לא בשליטה. מפחיד אותי לרצות. כי זה עלול לא להתממש. ובכל פעם שאני משחררת קצת זה מוציא אותי משווי משקל מריכוז מעשייה לריק למחשבות לבלבול לתסכול לכעס על עצמי למה שחררתי למה אפשרתי ומנסה להשתלט מחדש על הרגש הזה שפתאום רץ לו… להמשיך לקרוא שיתוק
האמת שלי דוחפת מבפנים רוצה לצאת החוצה. אבל עד שהיא תצא עד שהיא תגיע יש כל כך הרבה סתם שהצטבר ושצריך לצאת לפניה. כמו ברז שלא השתמשו בו המון זמן וכשפותחים יוצאים מים חומים, מגעילים והמון אויר וג'יפה. אז אני פותחת ואז סוגרת. נבהלת ממה שיוצא ומפחדת לפתוח שוב. מחכה שכבר יגיעו המים הצלולים ולא… להמשיך לקרוא האמת שלי
היום אני כבר יודעת לזהות את המקום הזה. מבינה שזה זמני ועוד מעט יעבור. לא נשאבת פנימה כמו פעם זה עדיין קשה, מדכא ולפעמים אפילו כואב. וזה עדיין מפרק ואני יודעת שכרגע אני צריכה להשאר מפורקת לא לנסות להרכיב כי כלום לא מתחבר קצת כמו דבק שנרטב הנוזלים מפריעים וצריך ליבש והעיניים מנקזות עד שהכל… להמשיך לקרוא עד הפעם הבאה
בדיוק במקומות האלה אני צריכה אותו. והוא זה שמציל אותי. הוא בדרך כלל חופר, בודק כל כיוון גם אם זה בכלל לא אפשרי. מנתח, מתאר, משגע, וגורם לי לקפוא ולא לזוז. אבל ברגעים הקשים באמת, בלבד, באומללות, בשנאה העצמית, בבור ללא תחתית, כשמרגיש שהכל אבוד ולא מסתדר. שם הוא מרגיע, מזכיר שכבר הייתי שם והכל… להמשיך לקרוא Out of my mind
האורות שבי 