29/10/2016 בתוכי הכל נראה אחרת בזמן האחרון לא מוצאת שקט הכל סוער לי וגועש. לוהט. כממתיקה סוד סוד שמבקש לצאת להחשף לפרוץ כבר לא ממש סוד וכבר לא רוצה להשאר בפנים וכשארשה לו הוא ירקוד ינגן ירוץ חופשי וכשיתעייף, ישכב, יפרוס ידיים ורגליים וגוף ינשום מלוא כוחו ויהיה נוכח בכל מאודו עד שיטמע בכל איבר… להמשיך לקרוא בתוכי

11/01/2016 תמיד חשבתי שלתת ולקבל זה נורא ברור יש את הצד שנותן שהוא הצד הנעלה ויש את הצד המקבל והוא הנזקק ובמקום מסוים נחות. לאחרונה אנשים מדברים הרבה על אהבה עצמית על ללמוד לקבל להיות בצד המקבל ומי רוצה בכלל להיות בצד הזה? בצד הנחות לכאורה. ותמיד רציתי לתרום ותמיד פחדתי להזדקק והיום השורש הזה… להמשיך לקרוא הזדקקות

05/01/2016 קמנו מוקדם לטיפוס. הכל קפא. אפילו המים בברזים. 4 בבוקר. האויר דליל. גובה של אלפי מטרים מעל פני הים. הנשימה כבדה. מתחילים. צעד ועוד צעד ואי אפשר לנשום. שם למדתי את המשמעות של עקב בצד אגודל. נכון, למדתי את הביטוי כבר מזמן וגם איך לבצע. בטח בגן. אבל שם בהרי ההימלאיה למדתי שזה גם… להמשיך לקרוא עקב בצד אגודל

05/12/2016 אז הפסקתי לכתוב. כי נמאס לי לכתוב דיכאון ועצבות וקושי. כי סך הכל אני באמת אדם חיובי ואופטימי. וגם עכשיו עם כל הקושי וכל מה שעובר אני רואה את הטוב רואה את ההזדמנויות את האפשרויות בכל נפילה, מרימה את עצמי זוקפת ראש ומסתכלת קדימה ופתאום, מבינה שאין קדימה בלי להסתכל קצת למטה על הכאן… להמשיך לקרוא על שפת הביצה

18/11/2016 מגיעה למצב שהמילים, כבר לא מצליחות לבטא, להסביר. לא מצליחה לתמלל. הכל בפנים כל כך משתולל ובועט, כמו רוח אחרי השלכת. ואפילו לי קשה לעקוב. מה מפריע, במה להתמקד. הכל מתפזר. ערפל של מחשבות. ובזמן הזה כשכל כך מעורפל לי ולפעמים רק בא לי לישון. שיעבור. אני צריכה את החיבוק את התמיכה וגם צריכה… להמשיך לקרוא הדרך שלי

האם תאהב אותי גם מחר? האם תאהבי? ועכשיו? אחרי שאמרתי את מה שאמרתי? עדיין? או שמשהו השתנה? צריכה לחשוב חזק על הניסוח. זה, לא נשמע כמו ההוא. ואולי יטעו? ואולי יפרשו לא נכון? ואולי זה דבילי? או שפגעתי? או שאמרתי שטות גמורה? ויצאתי ממש אבל ממש טיפשה? ועכשיו בצד השני אין תשובה. או שיש אבל… להמשיך לקרוא האם תאהב אותי גם מחר

אני רוצה שיפסיקו לשאול אותי מה אני רוצה. אני רוצה להיות. ללכת בדרך, לחקור. אני לא רוצה שיקראו לי עכשיו. רוצה שיעזבו רוצה להיעלם קצת. להיות בשביל עצמי. בלי להתנצל ובלי לבקש רשות. רוצה שלא יקראו לי קצת שיניחו לי. אני כבר אגיע. כשארצה.

בים הדממה אני טובלת בוראת את עולמי מחדש האופק לא ברור לי יש בו פחד ויש בו גם שמחה עד עכשיו שלט הסדר הביטחון והמוכר כברת דרך כבר עברתי איני יודעת מה יבוא מחר אי הודאות הייתה לי לאויב ועתה אני איתה יד ביד צועדת, בדרכי הלא ברורה

כשהייתי ילדה, טיילנו המון נסענו לראות, לחוות לעשות. הטבע אף פעם לא קרא לי ואם כן, לא הקשבתי. הפריחה הייתה מיותרת, מבחינתי, תמונה הספיקה. הנוף שבדרך לא עניין אותי העדפתי לישון. מעולם לא ידעתי היכן הייתי איפה טיילתי וגם לא שאלתי. עברו שנים, השתניתי. ופתאום עולה געגוע למה שהיה ולמה שלא למה שהתפספס, שחלף. ועכשיו… להמשיך לקרוא שבילי ילדות

מה שהיא עשתה, היה אמור לפתוח. אבל הכל כל כך סגור. חסום. או שמאיים לצאת ואני נלחמת. בחיי שזה לא בכוונה. ואולי כן. כל כך מפחדת להכיר את עצמי מי אני ומה אני. כבר הצלחתי לקלף קצת. ועכשיו, נחסמת מחדש. אולי זו הפסקה, אולי היה עמוס מידיי. צריכה את המקום הבטוח שוב. המקום הבטוח שלא… להמשיך לקרוא המקום הבטוח