13/05/2016 מחפשת בפייסבוק ובווטסאפ את מה שנמצא עמוק בלב. רוצה להוציא, לאפשר, להיות. וחוזרת כל הזמן למקומות שמשתיקים. רוצה לכתוב, לשחרר, לאהוב, לכאוב ונשאבת לסיפורים של אחרים. חברים, מכרים, זרים גמורים. העיקר שזה לא יהיה הסיפור שלי. לא בטוחה בכלל שהם קיימים ובוחרת לחיות את החיים שלהם על פני שלי. ההתמכרות הזו היא התנכרות. מעצמי… להמשיך לקרוא התנכרות

18/05/2016 אחריות כמה אחריות זה מאז שהייתי קטנה? לקחתי אותה בעצמי? או שהלבישו לי אותה על הכתפיים? אני זוכרת שתמיד אהבתי את זה. להיות האחראית. אני אחראית. אפשר לסמוך עליי. זה מי שאני. אחראית. אמינה. ישרה. אני לא יודעת אחרת. אין אצלי קוים עקומים. אין מעגלים. אבל מעולם לא מצאתי את הקו שלי. כן. המשפחה… להמשיך לקרוא אחריות

29/05/2016 ממה את כל כך מפחדת? אני לא יודעת. אני לא. יודעת! איך מתמודדים עם פחד בלתי נראה? כשמבינים את הפחד, כשרואים את המכשול אפשר להכנס בו, להלחם בו, לעקוף אותו, לעבור דרכו. אבל כשהוא שם אבל בלי שם ובלי צורה, איך? איך אפשר? ממה אני כל כך מפחדת? מה משתק אותי כל כך שהמילים… להמשיך לקרוא ממה את כל כך מפחדת?

אז מה אם פסח. הפירמידה ממשיכה להתקיים. מכירים? זו שיש לה 3 קודקודים אבל במבחן המציאות רק שניים יכולים להתקיים. מבין ילדים מאושרים, בית נקי ומסודר ושפיות צריך לבחור שניים. שלושתם ביחד לא יכולים להתקיים. אז היום חשבתי שלכבוד פסח אשקיע קצת פחות בילדים. יום אחד. מה יקרה. שיסתדרו. את השפיות אני צריכה כדי שכולנו… להמשיך לקרוא פסח 2016

06/09/2014 היא נראית מסכנה כזו, עיניים עייפות, גבות שמוטות, חצי כועסות וחצי מיואשות. היא הגיעה לפה לחפש אוכל.  אולי מישהו שלא סיים או עזב באמצע או אולי סתם לא שם לב. היא תקפוץ על הזדמנות כזו בשמחה בלי בושה ובלי לשים לב למבטים של האחרים. אין לה אגו. יש לה רעב. וזה מציק. וזה לא… להמשיך לקרוא הסתערות

17/06/2014 בימים האחרונים נפתח פתח. פתח קטן שהכניס המון אור. אני לא בטוחה שאני רוצה לתת לאור הזה להכנס. הוא נעים. אבל הוא מזין ומצמיח כל מיני דברים שרוצים לצאת החוצה. ואני לא בטוחה שאני רוצה אותם בחוץ.

יש שיגידו שאיבדתי את הטעם בחיים. ייתכן. אז אני מחפשת טעם אחר.  כזה שלא צריך להרוג בשבילו.  ולא צריך שמישהו אחר יסבול בשבילו. האם זה העולם שלנו? ככה חייב להיות? שבשביל שאחד יהנה אחר חייב לסבול? אני חושבת שהסיבה שאני עדיין כאן היא שאני לא מוכנה להאמין בזה. אחרת לא יודעת אם הייתי מסוגלת. גורם… להמשיך לקרוא יש שיגידו שאיבדתי את הטעם בחיים

17/06/2014 מרגישה לכודה. כמו בגולם. לא יכולה לדבר עם אף אחד. אף פעם לא יכולתי. לא ממש. האי של טרומן זה אני. כל הדמויות בתוכי. אני יצרתי את כולם. בניתי עולם. לא שייכת לחוץ אף פעם לא הייתי. בניתי לי עולם מידי פעם אני מציצה החוצה. לפעמים נחמד שם לפעמים לא משהו. פתאום יש פולסים… להמשיך לקרוא מרגישה לכודה

04/12/2014 איך שהגיל מבלבל. הוא נותן לנו מין סימן, פרופורציה, נקודת ציון. ואנחנו משתרכים אי שם אחריו. בהרגשה אנחנו תמיד במקום אחר, לא מבינים איך הוא טס לו הזמן החצוף הזה. מצד אחד מזדחל לו כשרוצים שיזוז ואז פתאום מתקדם במהירות כשאומרים לו חכה. מאוד לא ממושמע… וככה זה בימי ההולדת לפחות מאז גיל 20… להמשיך לקרוא איך שהגיל מבלבל

12/10/2015 דברים מתבהרים. כמו השמש. לפעמים מעונן. ואז העננים מתפזרים. והשמש מציצה החוצה. לפעמים מסנוורת, לפעמים מלטפת. תלוי לאן מסתכלים.