כשהייתי ילדה, טיילנו המון
נסענו לראות, לחוות לעשות.
הטבע אף פעם לא קרא לי
ואם כן, לא הקשבתי.
הפריחה הייתה מיותרת,
מבחינתי, תמונה הספיקה.
הנוף שבדרך לא עניין אותי
העדפתי לישון.
מעולם לא ידעתי היכן הייתי
איפה טיילתי
וגם לא שאלתי.
עברו שנים, השתניתי.
ופתאום עולה געגוע
למה שהיה ולמה שלא
למה שהתפספס, שחלף.
ועכשיו כל כך חסר.
הנוף ממנו התעלמתי
הסלע בו בחרתי
האורות שבי 
כמה נפלא.
ומוכר 🙂
ואהוב מאוד…
אהבתיLiked by 1 person
כמה מוכר, כאילו יצא מגרוני. את מדהימה איך הצלחת להעביר את זה…💝
אהבתיאהבתי
תודה מיכלי, מדהימה בעצמך!
אהבתיאהבתי
אהובה שאת,
תוצר של סדנה מאפשרת, מקבלת, עוטפת, מעצימה!
בניצוחך.
איזה כיף היה… כל כך מתגעגעת…
אהבתיאהבתי