05/01/2016
קמנו מוקדם לטיפוס.
הכל קפא.
אפילו המים בברזים.
4 בבוקר.
האויר דליל.
גובה של אלפי מטרים מעל פני הים.
הנשימה כבדה.
מתחילים.
צעד ועוד צעד
ואי אפשר לנשום.
שם למדתי את המשמעות של עקב בצד אגודל.
נכון, למדתי את הביטוי כבר מזמן
וגם איך לבצע.
בטח בגן.
אבל שם
בהרי ההימלאיה
למדתי שזה גם יכול להיות ההבדל בין חיים ומוות.
הצלחה וכשלון.
בהמשך, היישום של הביטוי הזה עזר לי גם בלימודים.
ועכשיו בחיים.
לפעמים כל כך קשה לראות קדימה.
לפעמים נראה שאין סיכוי.
מרגיש בלתי אפשרי
מתסכל.
וכל כך פשוט.
פשוט.
להרים ידיים.
לעזוב.
להשאר ולא לזוז יותר.
הצעדים הקטנים האלו נראים חסרי משמעות.
והם.
הם אלה שעושים את כל ההבדל.
כל צעד קטן הוא צעד קדימה.
כל התקדמות מקרבת.
אפילו המזערית ביותר.
וכן, נדרשת אמונה.
אמונה במי שלצידנו.
אמונה במה שלפנינו.
אמונה בעצמנו.
והדרך תתגלה.

יפה גלי, את מתחזקת.
ישנה עוד מילה חזקה לדעתי,
היא זו שאני חושבת עליה המון
תיקוה – שמה,
אהבתיאהבתי
צודקת. ואני אולי לא כותבת עליה אבל בטוח שבזכותה.
אהבתיאהבתי
הכתיבה שלך מרגשת אותי..
והתובנות, המילים, הטקסט -עשוי טוב כל כך.
עושה לי חשק לחזור לשם, לאנפורנה, לטרק הזה, שם עם הפורטר הקטן הזה, זה שלא דיבר כמעט בכלל, רק חייך הרבה ונתן תחושה של ביטחון שהוא יודע את הדרך. ואיך סמכנו עליו בעיניים עצומות, שיוביל אותנו בשבילים הנכונים.. ככה בדיוק אני סומכת עליך שאת צועדת בדרך הנכונה לך. הדרך לאמת, להשלמה, עם כל הקשיים בדרך, אבל אני יודעת שזו הדרך שלך.
גאה בך עד בלי די.
אהבתיאהבתי
קוראת שוב ושוב את מה שכתבת. חוזרת לשם ביחד איתך.
לחוויות ולתובנות שחלקן הובנו כבר אז, חלקן הוטמעו עם הזמן, וחלקן עוד יגיעו…
בית ספר של החיים… החופש האולטימטיבי.
תודה על המילים החמות ותודה שאת איתי לכל אורך הדרך.
אוהבת אותך עד בלי דיי.
אהבתיאהבתי
הדרך שלך מרגשת ונפלאה, גלי יקרה
אהבתיLiked by 1 person
תודה אהובה 😘
אהבתיאהבתי