טִפּוּל עַצְמִי

galisk

אֲנִי כּוֹתֶבֶת
מֵאָז שֶׁאֲנִי יַלְדָּה
רַק עַל הַקַּוִּים,
רַק בַּחֲרוּזִים,
חַיֶּבֶת שֶׁיַּתְאִים.
עִם מַסֵּכוֹת וְחוֹמוֹת
מְגִנָּה עַל כָּל הָאֵיבָרִים.
שֶׁלֹּא יִהְיוּ חֲשׂוּפִים
לָעוֹלָם, לְעַצְמִי.


שְׁלוֹשִׁים שָׁנָה אַחַר כָּךְ,
אוּלַי עֶשְׂרִים,
מְוַתֶּרֶת עַל הַתַּבְנִיּוֹת,
מַתְחִילָה לִכְתֹּב מִבִּפְנִים.
מְקַלֶּפֶת שְׁכָבוֹת,
מְעזָּה לָגַעַת.
פָּחוֹת מַאֲמָץ חוֹשֵׂף אֹמֶץ.
הַסּוֹדוֹת פּוֹרְצִים הַחוּצָה,
הַמִּפְלָצוֹת מִתְמַזְּגוֹת בְּתוֹכִי.

4 תגובות בנושא “טִפּוּל עַצְמִי”

  1. הי, מוכר לי מאיפשהו… 😉 כל כך יפה המטאפורה של לצאת מהקווים, אבל בכתיבה. וגם המסכות והחומות – והכול מגיע לאיזה קרנבל של שמחת חיים, אבל בסוף מתברר שיש בו גם מפלצות… ככה זה שמשחררים, כשמשתחררים, עם הצבעים והחופש יכולים להשתחרר גם סודות ודברים קצת מפחידים. ואת כל זה את מתארת פה כל כך יפה ובזרימה ובשחרור, בשיר שיוצא מהקווים… (אוהבת אותך!)

    Liked by 1 person

    להגיב

כתוב תגובה לgalisk לבטל